כמה מילים על חתולי
ברשימה הזאת אני נענה לבקשתו של יורם אפק, ומספר על הספר החדש שכתב אלי שרייבר (חתולי).
יותר מפעם אחת סיפרתי כאן על תופעת חתולי שאין דומה לה בעולם הספרות בארץ.
סופר נפלא, שנון ומקורי, שהמעטים שקוראים אותו הם מעריצים מושבעים וכמעט שאינו מוכר אצל רבים, ובעיקר אין שום התייחסות בתקשורת לעשרות הספרים שכתב.
אח ואחות, אחות ואח יצא לאור על ידי המו"ל הוותיק יואב ברש, שלשמחתי יודע להעריך את איכויותיו של חתולי.
השאלה "האם זה ספר לילדים?" היא קיצור דרך מיידי לשאלה "מה זה ספר לילדים?" שאליה אני מתייחס מדי פעם גם ברשומות וגם בהרצאות.
האם הסרט הוגו של סקורסזה, שגיבוריו הם ילדים, הוא סרט לילדים? התשובה היא: גם.
(שימו לב למילה המופלאה הזאת, גם. בפעם הבאה שמישהו ישאל אתכם אם אתם אוכלים אוכל כשר תגידו את המילה הקצרה והמופלאה הזו).
אז מה יש בספר?
שני סיפורים, ובשניהם הגיבורים הם אח ואחות.
הראשון מסופר על ידי אימא שחושבת שחובתה לספר סיפור לבתה, והיא, הבת, נורא משועממת.
דניאל ומרגלית הם תאומים שהתייתמו מאמם וצריכים להתמודד עם החברה החדשה שמביא אביהם.
בסוף הסיפור, אם תגיעו לשם, תלמדו שגם לחברה יש קעקוע על התחת.
הסיפור השני - או בלשונו של חתולי "הפואמה הפדגוגית השנייה" - מספר על אב מתוסכל ודי מסכן שלגרושתו יש שני ילדים. הבן הבכור ששמו טלית הוא גם בנו שלו, ואם להודות על האמת הוא לא כל כך מוצלח.
טלית מעריץ את אחותו, תכלת, שהיא, הכל כך מוצלחת, לא ממש בתו של הקול המספר, אלא של אחיו, הלל.
כל הגיבורים האלה חיים בבית אחד בדירות נפרדות בשדרות בן גוריון פינת שלום עליכם.
את הסוף אני כמובן לא מגלה לכם. יתר על כן, גם המשטרה לא הצליחה לגלות.
אבל האבא המספר מבטיח לנו שזה עוד לא הסוף.
יש בספר יותר מחמישים איורים שלי, שמשאירים מעט מאוד מקום לטקסט הנפלא, אבל זה מה שחתולי רצה.
הנה כמה דוגמאות:
כמו בספרים רבים, גם כאן שתלתי באיורים כמה פרשנויות שלי לטקסט.
את האיור הזה עשיתי למשפט: "אז במי האשם, האשם בהורים". שימו לב לשמות הספרים.
ובעיקר לספר הזה, שאכן קיים.
באחד האיורים מופיע העיתון הזה:
בעיתון אחר מופיעה הידיעה הבאה:
מה שמסגיר את הזמן שזה צויר, היום שדרעי חזר לפוליטיקה.