אם אתם דומים להאריס, ייתכן שהרשימה הזאת תביא אתכם, גם אם לא בפעם הראשונה, לפינת המשוררים בווסטמינסטר אבי שבלונדון
האם זה כבוד או כבוד בע"מ?
כשתהיו בפינת המשוררים אשר בווסטמינסטר אבי שבלונדון אל תתבלבלו. לא כל מי שמוזכר שם בטבלה, בפסל או בחלון צבעוני באמת קבור שם.
אם אתם דומים לג'רום ק. ג'רום ואין לכם עניין בקברים ובטבלאות, זה המקום להפסיק לקרוא.
אבל אם אתם דומים להאריס ואולי גם קצת לכותב רשומה זאת, ייתכן שהרשימה הזאת תביא אתכם, גם אם לא בפעם הראשונה, לפינת המשוררים בווסטמינסטר אבי בלונדון.
כשאני מוצא את עצמי שם אני עומד ותוהה מהם השיקולים שהביאו כל אחד מהקבורים להגיע הנה.
אדוארד המוודה בנה את כנסיית וסטמינסטר אבי בסגנון נורמאני, במאה ה-11, במקום הכנסייה הסקסונית שעמדה שם. מאז היא נחשבת לכנסיית המלכים, שרובם הוכתרו ונקברו פה.
בימי הביניים הייתה הכנסייה חלק מגוש מבנים גדול של מנזר וסטמינסטר שהיה פה. שם, בחצר המנזר, התגורר בשנותיו האחרונות המשורר ג'פרי צ'וסר. כשמת צ'וסר, הוחלט לקבור אותו בכנסייה החשובה, גם מכיוון שנחשב למשורר חשוב, גם כי היה דייר המקום, וגם כי נחשב לאיש חצר המלוכה. אבל כדאי להזכיר שבשנותיו האחרונות, כשכתב את סיפורי קנטרברי היה צ'וסר עני מרוד ונרדף על ידי נושים.
200 שנה מאוחר יותר ביקש המשורר אדמונד ספנסר להיקבר קרוב לצ'וסר. צוואתו התממשה ופתחה מסורת.
פינת המשוררים ממוקמת בחלק האופקי הימני (הדרומי) של ה"צלב".
לוחות הזיכרון והפסלים הרבים, יש בהם כדי להטעות: לא כל מי ששמו מופיע על לוח אבן קבור כאן. למעשה, רוב הלוחות הם רק לוחות זיכרון.
חלק מהיוצרים החשובים לא רצו להיקבר כאן והעדיפו מקומות אחרים, אפילו ארצות אחרות.
חלק מהיוצרים החשובים לא נמצאו ראויים להיקבר כאן, ויש גם כמה שרצו להיקבר כאן אבל לא בין אנשי הרוח, אלא לצדם של מלכים ואנשי חצר.
שייקספיר למשל, שמיוצג בפינה בפסל מרשים, קבור כמובן בעיר הולדתו סטרטפורד אשר על נהר אבון. ג'ון מילטון קבור באזור מגוריו בכנסיית סנט ג'יילס קריפלגיייט. ג'ורג' אליוט, שהייתה מתה להיקבר פה, לא נמצאה ראויה, והסיבה הרשמית לכך היא שהייתה אתיאיסטית. הסיבה שיגידו הפמיניסטיות, והיא כנראה גם הנכונה, היא שהיא הייתה אישה. ויש לזכור גם שהסופרת שבחרה בשם של גבר ניהלה חיים מאוד לא מוסריים על פי קנה המידה של תקופתה. היא קבורה בבית הקברות בהייגייט.
הרומנטיקאים, שלי, קיטס וביירון, לא קבורים פה (שלי וקיטס קבורים ברומא וביירון קבור בכנסיית סנט מרי מגדלן בהקנול).
בלייק, דפו ובניאן, שלושתם "נונקופורמיסטים", נקברו בבית הקברות של בנהיל. ד. ה. לורנס לא נמצא ראוי בגלל התכנים של ספריו, שיש בהם עודף מין לדעת הכנסייה והוא קבור רחוק מכאן, בניו מכסיקו. על אוסקר ויילד אין מה לדבר, הוא קבור בפר לאשז בפריז, ולאחרונה, לאחר ויכוחים רבים, נקבע באחד החלונות של פינת המשוררים לוח זיכרון לזכרו.
אז אם הם הקפידו שם על המוסר, בפינת המשוררים, למה הם קברו שם את מרי אלינור באוז?
אגב, הגברת קבורה בשמלת נשף שבה הייתה מופיעה בארמון המלך וביחד עם עוד כל מיני אביזרים, כולל חצוצרת כסף קטנה (כדי שלא אצא שקרן, יש הטוענים שהשמלה שבה נקברה היא דווקא שמלת החתונה שלה). והנה קריקטורה שבה היא מושמת ללעג:
בן ג'ונסון, ידידו של שייקספיר, שפרט להיותו מחזאי היה גם רוצח וגם איש כנסייה, נקבר אמנם בווסטמינסטר אבי, אבל בשדרה המרכזית ולא בפינת המשוררים. בצוואתו לא השאיר ג'ונסון כסף לקבורה והוא נקבר בעמידה, כי הכסף הספיק רק לפיסת קרקע קטנה.
ג'וזף אדיסון, עיתונאי ומסאי, העדיף להיקבר באגף הצפוני של הכנסייה, בקפלה של הנרי ה-7.
גם ויליאם קונגרייב, מגדולי המחזאים והמשוררים של ראשית המאה ה-18, העדיף להיקבר ליד האצולה ולא בין המשוררים. גם ריצ'רד בינסלי שרידן העדיף סידור כזה, אבל בקשתו לא קוימה ודחפו אותו לפינת המשוררים.
אז מי כן?
יש מספיק. נתחיל בצ'וסר. הוא קבור כאן, אבל כנראה לא בסרקופג המרשים הנושא את שמו, אלא ברצפה ליד.
ג'ון דריידן נקבר פה, אם כי קודם הוא נקבר בכנסיית סנט אן שבסוהו, וכמה ימים אחר כך העבירו אותו הנה.
סמיואל פיפס טוען ביומנו שדריידן נקבר בסרקופג של צ'וסר, אבל אין לזה עדויות של ממש. עשרים שנה לאחר שדריידן נקבר פה, הוקם הפסל שלו העטור זר דפנה. יש אירוניה מסוימת בשכנות של דריידן לצ'וסר, שכן דריידן ביקר את שירתו של צ'וסר, והיום את דריידן כמעט שאין קוראים.
אדמונד ספנסר, בן זמנו של שייקספיר, נקבר פה כאמור לצדו של צ'וסר. לפי העדויות, משוררים ומחזאים רבים השליכו דפי שירה רבים שלא ראו אור לארונו כשנקבר, והיו שמועות שיש שם גם כתב יד מקורי של שקספיר.
בשנת 1938 ניתן אישור לחפור ולחפש כתבי יד בקברו, אבל היו רבים שהתנגדו, מה גם שאין ביטחון מלא איפה בדיוק נמצאות עצמותיו, והרעיון נגנז.
אחד הקבורים החשובים ביותר בפינת המשוררים הוא כמובן סמיואל ג'ונסון.
הוא קבור למרגלות הפסל של שייקספיר, ליד ידידו הצייר ג'ושוע ריינולדס. פסל הראש המרשים שלו שמעל קברו הוא חדש יחסית ונעשה ב-1939.
שרידן, רצה להיקבר ליד לורד פוקס, ותחת זאת קברוהו כאן ליד קברו של השחקן דייוויד גאריק.
ההיסטוריון תומס בבינגטון מקוליי קבור כאן, ממש למרגלותיו של פסלו של ג'וזף אדיסון, אשר כאמור קבור בקפלה של הנרי ה-7.
דיקנס הוא בוודאי אחד החשובים שנקברו כאן. דיקנס ביקש בצוואתו לוויה צנועה, או במילים שלו: "בלי כל השטויות המגוחכות האלה," והעדיף להיקבר ברוצ'סטר ליד גאדס היל, ביתו האחרון, שם בילה את ימי ילדותו ושם גם מת. אבל דיקנס היה חשוב מדי ולא נמצאו מתנגדים רבים במשפחה שלו להחלטה לקבור אותו כאן. גם את הבקשה להלוויה צנועה הצליחו לעקוף. הלוויה עצמה הייתה אכן צנועה, אבל קברו נשאר פתוח במשך יומיים, שבמהלכם הגיעו הנה המונים, ורבים אחרים לא הצליחו להיכנס.
המשורר טניסון, בן זמנו של דיקנס, שלא היה צנוע כמוהו, זכה ללוויה מרשימה, כמעט ממלכתית.
המלכה ויקטוריה שהתכתבה עם טניסון במשך 30 שנה, קיבלה מכתבי תנחומים מכל קצוות העולם. בפינה יש גם פסל ראש מרשים שלו.
רוברט בראוניג שכזכור חי רוב ימיו באיטליה עם אהובתו המשוררת אליזבת בארט ביקש גם הוא במפורש לנוח לצד אישתו בפירנצה. אבל האנגלים רצו אותו פה ב"פינת המשוררים" והוא קבור במקום של כבוד למרגלות הסרקופג של צ'וסר.
ההלוויה הייתה הצלחה וללא כרטיס לא היה ניתן להשתתף בה. אנשי הכנסייה ביקשו לחזור על ההצלחה ולהביא גם את שרידיה של אליזבת לכאן, אבל בנם התנגד לרעיון.
גם תומס הארדי כתב במפורש שהוא רוצה להיקבר במחוז דורסט, אבל גם הוא הוכרז כנכס לאומי ונמצאה דרך מעניינת לקבור אותו: לבו הוצא מגופו, הושם בקופסת פח (של ביסקוויטים) ונקבר בדורסט, ושאר גופו נטמן פה לאחר שנשרף.
מי שקרא את הרשימה על המפלצות של אוקספורד זוכר בוודאי את הסיפור על החתול והלב.
חוסר סדר נוראי שרר בלוויה ומלווי ארונו, חבריו הסופרים ג'יימס בארי, רודיארד קיפלינג, ג'ון גולסוורתי וג'ורג' ברנרד שו, כמעט ונמעכו בדוחק.
רודיארד קיפלינג קבור פה. הוא מת כמה ימים לפני המלך ג'ורג' החמישי כך שהלוויה של "משורר האימפריה" והדיווח עליה נדחקו לשוליים. על האבן המקורית נכתב רק 1865 R.K., אפילו ללא ציון יום מותו, אבל מאוחר יותר הוחלפה באבן שנושאת את שמו המלא.
ליצני התקופה אמרו: "המלך מת, ולקח איתו את החצוצרן הראשי שלו."
והנה עוד כמה שמות שנקברו בפינת המשוררים:
אחד הקבורים המוזרים שם הוא תומאס פאר.
המוזיקאי ג'ורג' פרידריך הנדל.
המשורר והמחזאי ג'ון גיי, האיש שכתב את אופרת הקבצנים.
אנשי התיאטרון הנרי אירווינג והשחקן לורנס אוליבייה.
עד היום נקברו בפינת המשוררים 53 איש ואישה (51 גברים ו-2 נשים...)
אבל המקום מלא באריחים, טבלאות ופסלים של כמעט כל היוצרים ואנשי הרוח שהאנגלים רוצים להתפאר בהם.
אם את עניין האישים שלא קבורים שם אפשר להסביר בסיבות טכניות, משפחתיות ואישיות, ההחלטה את מי להנציח שם ובעיקר את מי לא, ראויה למחקר מעניין שייתן לנו מושג יותר מכל מחקר אחר למה האנגלים קוראים תרבות.
אז למי שמתעניין הנה רשימה של 24 יוצרים שלא מוזכרים שם:
וירג'יניה וולף l לורנס סטרן l תומאס קרלייל l ג'ון גלסוורתי l סומרסט מוהם l רוברט לואיס סטיבנסון l הנרי פרסל l אגתה כריסטי l ג.מ. בארי l וולטר סקוט l אדגר ואלאס l ג'ונתן סוויפט l צ'רלי צ'פלין l גראהם גרין l ג'ורג' אורוול l וו.ב. ייטס l ג'וזף קונרד l אדוארד אלגר l ג'רום ק. ג'רום l ג'ורג' ברנרד שו l אוולין וו l ג'ון דאן l ארתור קונן דויל l ג'יימס ג'ויס l