עד שהכרתי אותו היה קובנר בתודעתי יותר פאתוס מאשר אדם חי.
את אבא קובנר הכרתי כשהוזמנתי להכין, לעצב ולאייר כמה קירות לבית התפוצות, שהוא היה אחד היוזמים להקמתו.
עד שהכרתי אותו היה קובנר בתודעתי יותר פאתוס מאשר אדם חי.
את 22 השנים שהפרידו בינינו, הטבענו בהרבה וודקה, והידידות שהתפתחה בינינו הספיקה כדי שאבא יפנה אלי לאייר את ספר הילדים הראשון שכתב, מסע לארץ המילים.
הספר יצא לאור בספרית פועלים תחת ידיה האמונות של העורכת, הסופרת והמשוררת המצוינת מירה מאיר.
כמי שהיה חבר בקיבוץ של השומר הצעיר, טבעי היה שאבא יבקש את שמואל כץ מגעתון לאייר את הספר, ואני שמחתי כשהתברר שהוא בחר דווקא בי.
כעת, שאני מתבונן בספר, אני רואה השפעה לא מודעת אבל חזקה מאוד של שמואל כץ עלי.
למשל בציור של הכרטיסן:
הספר הודפס בשלושה צבעים, ואת ההפרדה עשיתי ביד.
זה היה הספר הראשון שאיירתי שהיו בו משחקים טיפוגרפיים. את רוב הרעיונות הטיפוגרפיים הביא לספר אבא קובנר עצמו.
קובנר כתב את הספר לנכדו, ולהפתעתי, למרות שהספר בנוי על משחקי מילים ושעשועי אותיות, לא נמנע קובנר מלהכניס אליו סצנות אלימות ממש, בדומה למה ששלונסקי עשה בעלילות מיקי-מהו.
בארכיון שלי שמור מכתב מאבא קובנר בו הוא מתנצל שהוא לא מגיע לאיזה שהוא אירוע שבו זכה הספר בפרס. לצערי אני לא זוכר איפה זה היה.
בפסטיבל לקומיקס אנימציה וקריקטורה 2015 רכשתי ממיכאל, בנו של אבא, ספר בז'אנר של רומן גראפי שמיכאל כתב וצייר.
הגיבור, שנקרא בספר Ezekiel, הוא בעצם אביו, אבא קובנר.
הנה שלושה פורטרטים של אבא קובנר מתוך הספר המעניין הזה:
