הילדה שאני אוהב (לצייר)

ברשומה ילד על פי קרמן סקרתי את הילד (הבן) באיורים שלי. כאן אכתוב על הילדות הבנות.

כשאני מתבקש לצייר בן אדם, כמעט תמיד אני מצייר גבר ולא אישה, וקיבלתי כמה תלונות שברשומות האלה יש כמעט רק גברים.

אז יש כנראה איזה רגע שבו ההעדפה שלי לצייר בנות על פני בנים מתחלפת, ואז אני נהיה שוביניסט גברי.
כבר הזכרתי ברשומה מאייר אוהב ילדים, שרוב המאיירים נהנים יותר לצייר ילדות. ייתכן שהאפשרויות החזותיות בלבוש ובשיער גורמות לזה, אבל זה כמובן הסבר שטחי.
אחת הילדות הראשונות שציירתי כשהייתי תלמיד (אפילו לא סטודנט) בבצלאל ("בית ספר" ולא "אקדמיה", שהיה לו אז "מנהל" ולא "נשיא") הייתה מיקה מהזוג מיק ומיקה מתוך מיקי מהו של אברהם שלונסקי. עשיתי סדרת איורים בחיתוכי לינול למיקי מהו:

טיפול כמעט הפוך ממה שעשה אריה נבון בספר:

כשאני מתבונן היום על מיקה שלי מהלינול לא הייתי נותן לתלמיד כזה תעודה (והם באמת לא נתנו לי). גם מיק (השפעה קשה של המורה שלי יוסי שטרן) שנופל נראה כמו איזה פוחלץ...

אבל הילדה הראשונה שלי שהופיעה בספר הייתה הילדה הזאת:

מתוך הספר גברת אחת מרחוב בצלאל של יורם טהרלב. היא עדיין קצת קפואה, אבל יש בה מסימני התקופה, לא רק של בגדי הים אלא גם הביטוי הגרפי שנבע מאמצעי ההדפסה.
אבל כבר בילדה הבאה מתוך הספר הנשכח והמצוין הכורסא המתנדנדת, ספר הסיפורים הראשון של נורית זרחי, חזרתי לאחור להשפעות הברוכות של גוטמן ונבון.

אבל לרישום הכי חופשי של ילדה הייתי צריך לחכות 40 שנה כשציירתי את הספר כל המתנות של זואי.

הספר הזה לא נועד להיות מודפס וניתן כמתנה לנכדה שלי זואי כשהייתה בת שנתיים.
הנה זואי בצבע עם המתנות:

והנה עוד שמונה רישומים שלה:

כשזואי הייתה בת שלוש, כתבתי ואיירתי לה ספר שנקרא זואי בבית? ושם היא נראית כך:

שני הספרים האלה יצאו לאור כספרים מסחריים בשנת 2010.
גם מאיה בתי קיבלה שישה ספרים לימי ההולדת הראשונים שלה. אחד מהם הוא האם חתולי הוא באמת כזה.

הנה שני איורים של מאיה מתוך הספר. כך ממש היא נראתה אז:

דמותה של מאיה מופיעה בספרים רבים שאיירתי, אפילו הילדה בהילדה שאני אוהב היא קצת מאיה:

בחמשת המדריכים לילדים ללונדון, פריז, רומא, ברצלונה ופראג, מככבים תמיד זוג ילדים. הילדה היא כמובן מאיה:

שהייתה אז נראית בערך ככה:

בספר ילדה רעה של יעל פישביין - ספר חשוב ומרגש - הילדה, שהיא המחברת בילדותה, נראית באיורים שלי גם בדמותה של מאיה:

וכאן נחוצות שתי הערות: (א). מאיה הייתה ממש ילדה טובה. ו(ב) הספר צויר שנה לפני שהיא נולדה.
בשנת 1978 איירתי לסיפורים של יורם טהרלב את מונה ליזה הקטנה, ילדה שכל הזמן צחקה וחייכה:

גם לנסיכה מהספר ההיא על האי יש חיוך גדול:

...שנמחק ברגע שאחותה התאומה זכתה למשהו יותר ממנה - עוגייה, צימוק.. לא חשוב.
הספר, שנועד מלכתחילה להסביר לקטנים את משמעות השוויון במתמטיקה, התקבל כספר הרפתקאות אהוב בזכות היכולות המיוחדות של אפרים סידון.
למאייר אסור לזלזל בשיער של הבנות (בעניין השיער של הבנים אני פחות רגיש). לפעמים השיער הוא חלק מהסיפור כמו אצל טנא, הילדה בספר קוקו פטרוזיליה, שכתבה לאה איני:

סבתא קרוזלדה, שנהיית לרגע מכשפה, הופכת את הקוקו של טנא לפטרוזיליה. אהבתי מאוד לאייר את הספר הזה שיצא לאור בשנת 2002.

תלתלים אני בדרך כלל מעניק לילדות שובבות.
דנה מהספר שירת הים של דנה שכתבה מירי שומרון, יש לה תלתלים גם בטקסט של מירי.

זאת דנה (דמות אמיתית) כשהיא פוצחת בשירת הים. הספר ראה אור ב-1997.
גם הילדה הנהדרת בספר מעשה בילדה שלא ידעה לישון שכתבה אורית אבני בר-און זכתה אצלי לתלתלים:

וזאת למרות שאין בטקסט רמז לזה וגם לא שמדובר בילדה שובבה. אבל אולי מסע החיפוש שלה עושה אותה קצת שובבה. הספר המקסים הזה יצא לאור ב-2013.
בשנת 2003 יצא לאור חידוש (מקוצר קצת) של אני וטלי בארץ הלמה של שלונסקי. בניגוד לאיורים של קמחי מהמהדורה המקורית, שצוירו ברוח הסוציאליזם הקיבוצי של אז, טלי שלי קטנה, ממזרית ומסוגננת מאוד:

אצל בנים אין כל כך מעמד ל"מלך הכיתה" אבל "מלכת הכיתה" זאת דמות שיצא לי לאייר יותר מפעם אחת. המובהקת ביותר היא לילי לפידות מספר בשם זה שכתבה חנה ניר.

הנה כמה שורות מהספר הזה:

הספר יצא לאור בשנת 1992.
מלכה אחרת היא הילדה תכלת המושלמת:

...אחותו של טלית הלא מושלם מהספר אח ואחות, אחות ואח, שתי פואמות פדגוגיות מאת אלי שרייבר (חתולי). תכלת היא גיבורת הסיפור השני בספר. גיבורת הסיפור הראשון היא מרגלית:

בספר אחר, הפעם לאו דווקא ספר לילדים, שנקרא אבא אימא מותו כבר מתאר חתולי את ענבל, נכדתם של מלכה ואנטק שפרלינג:

אני מרשה לעצמי להביא את קטע הטקסט שלו ציירתי את האיור שלעיל:

ועדיין בספריו של חתולי.
בספר כל ילדי הגן יש כמה ילדות שלא נכנסות להגדרה "ממוצעת". למשל יפית, שהיא הבת של הגננת שהיא "קצת מגמגמת וקצת צולעת" בלשון המחבר:

שלוש הילדות הבאות הן סטטיסטיות בספר כל ילדי הגן:

ילדה שובבה במיוחד היא תמר, נכדתה של יונה טפר, שסבתא שלה כתבה עליה את הספר דובילבול:

אבל הילדה הכי פרועה שציירתי היא מתילדה, שאיירתי לשיר "מתילדה הגיבורה או אם בוגבו עושה לך בו" שכתב יהודה אטלס על פי אוגדן נש. השיר פורסם בספר עניבות במדבר שיצא לאור ב-1992. הנה מתילדה:

אני מביא גם כמה שורות מהשיר:

ואם מישהו ירצה לעשות מזה סרט מצויר, הנה עוד מתילדות:

השם הזה, מתילדה, קסם לכמה משוררים.
עוד לפני אוגדן נש כתב הילר בלוק כותב הנונסנס הנפלא (שאנחנו תמיד נזכור שהיה אנטישמי נוראי) על מתילדה הילדה השקרנית. הנה השורות הראשונות של השיר באנגלית:

את הפרינציפ אנחנו מכירים מהמשל העממי "זאב זאב".
וכך אייר בלוק בעצמו את מתילדה:

בשנת 1992 איירה המאיירת וציירת הקומיקס הנפלאה פוזי סימונדס את מתילדה והביאה לנו דמות נפלאה שנחרתה לי בזיכרון:

אבל המתילדה הידועה ביותר היא כמובן זו של רואלד דאל שעשו ממנה כבר הכול - סרט, מחזה ומה לא.
קוונטין בלייק הוא אחד המאיירים החשובים והנחשבים ביותר באנגליה והמתילדה שלו נראית ככה:

ולמרות שבלייק הנפלא הוא כבר היום סר קוונטין, היכולות שלו הן לאו דווקא ביצירת דמות מרשימה.
עוד מאייר אנגלי שמפליא לצייר ילדות הוא כמובן טוני רוס הבלתי נדלה. הנה אמילי שלו מהספר מכתב לסנטה קלאוס:

ואני נשאר באנגליה אבל בילדה ישראלית, נינה, שלימדה את בית המלוכה האנגלי לאכול כמו שצריך בספר סעודה אצל המלכה של רותו מודן.

תודה לרותו על הספר הנפלא הזה.