מגוון הסגנונות והטכניקות שלו אין דומה לו במקומו ובתקופתו
נהוג לציין את ויליאם בלייק כמי שהתחיל באנגליה המודרנית את הנטייה לחבר מילים לציורים.
במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 היו בבריטניה מאיירים רבים שכתבו וסופרים רבים שגם ציירו. הסוגה שזכתה לכינוי "נונסנס" הביאה לעולם יוצרים רבים שעסקו גם בכתיבה וגם באיור, להלן מעט מהם: אדוארד ליר, לואיס קרול, הילר בלוק, ו.ק. צ'סטרטון והארי גרהם.
כל אחד מאלה זכאי שאקדיש לו רשומה מיוחדת. אבל מי שזכאי להיחשב כיורש טבעי של ויליאם בלייק הוא מרווין פיק.
אני מניח שחלק גדול מהקוראים לא מכירים את השם, ועד כמה שזכור לי שום יצירה שלו לא תורגמה לעברית.
מי שמכירים אותו הם אלה המתעניינים בספרות בדיונית ופנטזיה. הטרילוגיה הגותית שכתב, Titus Groan, Gormenghast ו – Titus Alone נחשבת לנכס אהוב בקרב הציבור הזה.
בחרתי להביא ברשומה הזאת את מרווין פיק המאייר ולנסות להעביר לקוראים את המיוחדות של האיש הזה.
פיק, שנולד ב-1911 ומת ב-1968, היה דוגמה מובהקת ליוצר שהביוגרפיה שלו השפיעה על יצירתו.
הוא נולד בסין לאב שהיה רופא מיסיונר. עשר השנים שבילה כילד בסין השפיעו באופן מעניין על היצירות הפלסטיות שלו וגם על כתיבתו.
אני לא קראתי את ספרי הפנטזיה שלו, אבל המבינים טוענים שהתיאור של ארמון גרומנגאסט מושפע ממבנים בבייג'ינג. גם באיור שלו ניכרת השפעה של צבעי המים של המזרח.
בגיל 22 סיים את לימודיו באקדמיה המלכותית, ובמשך תקופה מסוימת עסק בציור דיוקנאות ובציור בכלל. לימים עזב את הציור ה"כבד" והפך למאייר, סופר ומשורר.
פיק העריץ את לואיס קרול, רוברט לואיס סטיבנסון וצ'ארלס דיקנס, ולשלושתם הכין איורים.
במלחמת העולם השנייה הוא הועסק כצייר, ועם סיומה ביקר במחנה ההשמדה ברגן-בלזן. בעקבות הביקור המחריד הכין כמה איורים, אבל את החוויה האמיתית ביטא בשיריו. לפי דבריו, הביקור השפיע אפילו על האיורים שהכין באותה תקופה לבית קדרות של דיקנס.
פיק מעולם לא סיים את האיורים לספר הזה, והכין רק 19 דמויות. מתוכן אני מראה כאן שש:
גם מייב, אשתו של מרווין, הייתה ציירת ידועה בזמנה.
פיק כתב מחזות ותסכיות לרדיו. המחזה האחרון שלו, התבונה של החיזור, שעלה בוסט אנד נחל כישלון חרוץ. בעקבות הכישלון הוא לקה בהתמוטטות עצבים והחלו אצלו סימנים של שיטיון. הוא אושפז וטופל בשוקים חשמליים.
מעט מאוד ציורים שלו שרדו מעשר השנים האחרונות, ובכולם אפשר לראות את השפעת המחלה, וזאת למרות שגם בציורים שנעשו קודם לכן לא מצויה הרבה שפיות.
הנה כמה עמודים מהספר מכתבים מדוד אבוד:
מדובר במכתבים שכותב חוקר קוטב הזוי, אבוד בקוטב בחברת יצור דמוי צב, לבן אחיו אותו לא ראה מעולם.
בכל העמודים יש איור שעליו מודבק טקסט במכונת כתיבה ישנה.
הנה חמישה עמודים מהספר שיש בו 125 ציורים.
לסטיבנסון, אותו העריץ, הכין פיק איורים ל"דוקטור ג'ייקל ומיסטר הייד" וגם ל"אי המטמון". הנה איור ל"אי המטמון":
העובדה שפיק הגיע לאיור מציור והשפעות הציור הסיני על עבודתו גרמו לכך שגם באיורים שבהם הקו השחור שולט, כמעט שאין קווי מתאר (קונטורים). הנה שני איורים מתוך "ציד הסנארק":
דווקא האיורים שהכין פיק לספרי "אליס" של לואיס קרול לא זכו להערכה רבה בקרב חובבי אליס.
הנה איור אחד:
כדי להדגיש את חשיבותו של פיק בעיני אני מפנה את תשומת לבכם לשני מאפיינים חשובים בעבודתו.
קודם כל הפרצופים.
גם למאיירים גדולים יש נטייה להזניח את עניין הפרצופים וההבעות. אפילו ארנסט שפארד הגאוני לא רואה בהבעות עניין גדול שיש לעסוק בו.
לא בכדי מעריץ פיק את דיקנס שהיה עושה פרצופים מול הראי לפני שתיאר את הגיבור.
הנה הפרצוף של הקצב מ"ציד הסנארק":
והנה הפרצוף של מר גאפי מבית קדרות:
ויש גם את זה:
ואת פביאן:
ואת זה:
מאפיין נוסף של פיק, שמבדיל אותו באופן נחרץ מהמאיירים בני תקופתו, הוא הצורך הקבוע להשתנות.
מגוון הסגנונות והטכניקות שלו אין דומה לו במקומו ובתקופתו.
הנה דוגמאות נוספות:
בין שאר יצירותיו כתב ואייר מרווין פיק שירים ברוח ה"נונסנס". ארבע שנים לאחר מותו ערכה אשתו, מייב גילמור, את ספר הנונסנס שלו:
מאחר שאין תרגומים לעברית אני מביא כאן שלושה בתים מהשיר "דודות ודודים":
פרט לשלושת הקרובים שהבאתי כאן, ישנם עוד שבעה דודות ודודים, שאחד מהם הפך לגלולה:
והנה עוד איור עם שיר בכתב ידו:
ולפני סיום אני רוצה להציג לכם מאייר בן זמננו. שמו – איאן מילר, שנודע באיורים שלו לפנטזיות. מילר הכין איורים רבים לטרילוגיה "הגרומנגאסט" וכך הוא מצייר את הארמון:
חפשו ב-youtube אנימציות של מילר, אני בטוח שלא תתאכזבו.