האוזן והרעש - מוסף לפורים

מסורת זה דבר נפלא.
הכוונה בעיקר למסורת שלנו. המסורת של האחרים היא פחות ראויה (מאז התחלתי את הרשומות באתר הזה חיכיתי להזדמנות ראויה להשתמש במילה "ראויה". אני מקווה שאמצא בקרוב גם סיבה לכתוב "בסופו של יום").
אם אבא שלי אכל את האוזן של המן גם אני אוכל אותה (נכון שכאשר אומרים: "האוזן של המן" זה נשמע פחות מעורר תיאבון מ"אוזן המן"? לפעמים מילה קצרה כמו "של" משנה לנו את חוש הטעם, או לפחות מכריחה אותנו לחשוב).
בשער של דבר השבוע מתי שהוא בימים שבהם הייתי שותף בקרמן/קרמן עם בן דודי אריק עשינו את האיור הבא:

האיור שצויר במכחול אוויר, טכניקה שהשתמשתי בה הרבה בשנות ה-70, צויר אמנם בפורים אבל הוא עסק במה שהיום רלוונטי עוד יותר מאז, וכוונתי לשאלות המטומטמות של כתבים ועיתונאים:
"מה הרגשת כשהחבר הכי טוב שלך נהרג לידך?"
"מה הרגשת כשבישרו לך שאתה חולה במחלה סופנית?"
יש להוציא אל מחוץ לחוק שאלות שמתחילות ב"מה הרגשת?"
ויפה שעה אחת קודם.
בשנת 1979 ציירתי לכתבה של רות בונדי - שבה טיפלה רות, בצורה שרק היא ידעה, במסורת המאכלים והמנהגים שקשורים לצוררי העבר - את הציור הזה:

כשציירתי אז את הרעשן כמו דגל, אולי לא התכוונתי להראות שהדגל האמיתי שלנו הוא הרעש.
לאחרונה, לאחר שצברתי שעות וחודשים של ישיבה בבתי קפה ומסעדות שבהם האוכל הוא תוספת בלתי חשובה לרעש, הצעתי את הדגל הזה:

פרט לרעש, יש בו גם רמז למה שיקרה לאויבינו.
והנה עוד שער לדבר השבוע, שבו נראים הרעשנים ביום שלמחרת. אני מניח שניסיתי להראות את השקט שאחרי הרעש:

כאמור לעיל מסורת זה דבר נפלא. ועל פי המסורת, פורים הוא החג שבו נזכרים בסטיריקנים, קריקטוריסטים ושאר ליצנים.
כשאני פותח את המגירה שעליה כתוב "שערים של מגזינים", אני נוכח שבשנים מסוימות לא היה פורים שלא איירתי בו עטיפה לאחד המוספים. הראשון היה זה:

והנה עוד אחד:

אלו היו איורים נטו לפורים.
שאר השערים שאביא להלן היו קשורים לאירועים של התקופה. מישהו זוכר שמנחם בגין הציע בשנת 1978 לנשיאות המדינה פרופסור ששמו שווה? השער הזה יזכיר לכם את זה:

מי שמכיר אותי יודע שבעברי, בהשפעתם של מורי יעקב שטיינהרדט ויעקב פינס, עסקתי בחיתוכי עץ.
השער שלעיל הוא פרודיה על הטכניקה הזאת, ובצד יש כתובת "חיתוך עץ עתיק מהמאה ה-20".
ב-1977 היו בחירות והאיור התמים הזה הופיע בשער מוסף הארץ:

בשנת 1980 יצאו לאור שטרות כסף חדשים, אבל הדמויות על השטרות לא השתנו. וזה היה השער של מוסף 7 ימים בידיעות אחרונות בפורים באותה שנה:

הנה שער פורימי שעוסק ביציאה מלבנון. אני אפילו לא זוכר מה זה עובר ושב:

גם האיור הבא נעשה, עד כמה שאני זוכר, לשער של 7 ימים, די מזמן. אבל מכיוון שהוא מתאים גם היום בחרתי לסיים בו את הרשימה:

חג שמח