איורי במה

בהמשך להתנסות שתוארה ברשומה הקודמת, אלדד זיו לא הרפה ממני. כשנתבקש לביים את המחזה נומה עמק של חברו יהונתן גפן, הוא שוב פנה אלי.
ברוח המחזה רציתי למלא את הבמה בתרנגולי הודו אמיתיים, וזה כמובן לא היה אפשרי.
אלא שאחרי ימים אחדים אבי נפטר, ויצאתי מהפרויקט.
הנה כמה רישומים שהספקתי לעשות לנומה עמק:

בשנת 2006 שוב פנה אלי אלדד, וביקש שאחבור אליו להכין תפאורה למחזה שעשה על פי הספר "מקום אחר ועיר זרה" של מאיה ערד, עם מוזיקה נפלאה של חברו של אלדד, אלון אולארצ'יק. זאת הייתה בעצם מיני אופרה.
המחזה הוצג בקפה תיאטרון של הקאמרי ולא היה שם מקום לתפאורה של ממש. אלדד ואני החלטנו לנצל את יכולותיי המגוונות כמאייר. הרעיון הראשון היה גיליונות נייר גדולים שיהיו עליהם רישומים, השחקנים היו אמורים להוריד בכל פעם רישום אחד, לקמט אותו לכדור, ולזרוק לקהל. עמרי ניצן חשב שזה רעיון יפה אבל רע, כיוון שזה יתנגש במוזיקה.
ואז סוכם שיהיו וילונות רבים. השחקנים היו אמורים להזיז בכל פעם את הווילונות בהתאם לסצנות, ועל ידי כך ייווצרו קומבינציות רבות של האיורים, זאת מבלי שנזדקק לחלל שלא היה.
הכנתי איורים רבים בסגנונות ובטכניקות שונות שיתנו ביטוי למקומות, כל אחד באופן שונה.
בין החלק הראשון והשני של המחזה הכנתי סדרה שמדגימה איך מחנה צבאי נזנח והופך לנדל"ן בסדרה של האיורים האלה:

מאיה ערד ביססה את הספר על יצירתו של פושקין. המסך הראשון היה אמור להיות איור של קוזמין מתוך יבגני אונייגין.

הנה כמה מהאיורים שהיו אמורים ללוות את המחזה:

קצת בגלל חוסר הניסיון שלי בתיאטרון ובגלל סיבות נוספות, בסופו של דבר המחזה עלה ללא האיורים, פרט לאיור אחד - הכי גרוע שעשיתי - שהיה כל הזמן ברקע:

זה היה נורא! לא ההצגה - האיור. ההצגה הייתה מקסימה.
פעם, כשנפגשתי במקרה עם מנהלי הקאמרי, הם דיברו בצער על זה שלאיורים לא היה שימוש, והציעו לי שנעשה מהם תערוכה בקאמרי.
אז הציעו.